<h1>הבתים — שערי תפילה שער תשיעי</h1>
<h2>דף כז:</h2>
יחיד העומד בשער בית הכנסת אינו מצטרף עם תשעה של בית הכנסת, אבל אם יש עשרה בבית הכנסת שמתפללין יחיד השומע מאחורי בית הכנסת עונה עמהם קדיש וקדושה וברכו ויצא ידי תפלת צבור, ומה שאמרו אין היחיד אומר קדוש הוא שלא יאמר כשהוא מתפלל ביחידות אקדש את שמך, או שיאמר קדיש או ברכו בפחות מעשרה, ויש מי שכתב שאין יחיד אומר דבר שבקדושה ולא עונה אלא אם כן הוא מצטרף עמהם בעשרה. והראשון עיקר, וכן כתב הרב בעל התוספות, וכן נראה דעת הר"ם, וכן נתפשט המנהג. כתבו קצת הגאונים הבימה של בית הכנסת שגבוהה עשרה חלקה רשות לעצמה, ושליח צבור המתפלל שם אינו מוציא העומדים בבית הכנסת, וכן העומדים שם אין מצטרפין עם העומדים בבית הכנסת. ויש מי שאמר שכיון שהיא כלה באויר בית הכנסת [הרי היא] כחצר קטנה שנפרצה לגדולה, והוא שאין מחיצה עשרה, וכן נראה.
<h2>דף לד:</h2>
סדר תפלת צבור כך הוא, בשחר כל העם יושבין, ושליח צבור יורד לפני התיבה ועומד באמצע העם, ומתחיל ואומר קדיש וכל העם עונין אמן יהא שמיה רבא בכל כחן, ועונין אמן בסוף הקדיש, ואחר כך אומר ברכו את ה' המבורך והם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ומתחיל ופורס על שמע, והם עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, והיודע לקרות ולברך קורא עמו עד שמברך גאל ישראל, והכל עומדין מיד ומתפללין בלחש, וכל מי שאינו יודע להתפלל עומד ושותק עד שיתפלל שליח צבור בלחש עם שאר העם. וכל שיגמור תפלתו מן הצבור יפסיע שלש פסיעות לאחוריו, ועומד למקום שהגיע אליו בעת שפסק, ואחר שיפסע שליח צבור שלש פסיעות לאחריו יעמוד ומתחיל ומתפלל בקול רם מתחלה הברכות להוציא את מי שלא התפלל. והכל עומדין ושומעין ועונין אמן אחר כל ברכה וברכה בין אלו שלא יצאו ידי חובתן בין אלו שיצאו ידי חובתן. ואומר קדושה בברכה שלישית, וכיון שהגיע שליח צבור לקדושה יש רשות לכל אחד ואחד לחזור למקומו שעומד בו בתפלה, ואחר שישלים כל התפלה ישב ויפול על פניו [ויטה] מעט הוא וכל הצבור ויתחנן, והוא נוטה ויושב ויגביה ראשו הוא ושאר העם ומתחנן מעט בקול רם מיושב. ואחר כך יעמוד שליח צבור לבדו ואומר קדיש פעם שניה, והם עונין כדרך שעונין תחלה, ואומר והוא רחום וכו' תהלה לדוד וכו', הוא עומד והם יושבין והם קורין עמו, ואחר כך אומר ובא לציון וכו' ואני זאת בריתי וכו' וקרא זה אל זה ואמר קדוש, והם עונין קדוש קדוש קדוש שלשה פעמים, וחוזר ואומר הקדושה תרגום, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד, וקורא הוא תרגום כדי להבין אל העם. ואלו הפסוקים שלפני הקדושה ושלאחריה הם הנקראים סדר היום. ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי דרחמי, ואומר קדיש, וכן העם עונין כדרכן ונפטרין. לר"ם, ומנהגינו לומר אחר כך שיר מזמור, ואומר קדיש כלו בלא תתקבל. כתב הר"ם. למנחה אומר שליח צבור אשרי יושבי וכו' תהלה לדוד וכו', קורא הוא והעם מיושב, ועומד שליח צבור ואומר קדיש, והן עומדין אחריו ועונין כדרכן ומתפללין כלן בלחש, ואחר כך חוזר שליח צבור ומתפלל בקול כדרך שעשה בשחרית, עד שישלים כל התפלה, ויושב הוא ונופלין על פניהם ומתחנן ומגביה ראשו ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה בשחרית, ועומד ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן אמן, ונפטרין למעשיהן. בערב כל העם יושבין והוא עומד ואומר והוא רחום וכו', ברכו את ה' המבורך והם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ומתחיל לפרוס על שמע ואומר קדיש, ואחר כך עומדין ומתפללין בלחש וכשמשלימין אומר קדיש והם נפטרין, ואינו חוזר ומתפלל בקול רם ערבית, לפי שאין תפלת ערבית חובה, לפיכך לא יברך ברכות לבטלה שאין שם בן אדם שנתחייב בהם להוציאו ידי חובתו, ע"כ. וכבר נהגו העולם לומר אחר כך שיר מזמור כדרך שעושין בתפלת שחרית. כתב הר"ם בשבתות וימים טובים כשגומר שליח צבור שחרית בקול רם אומר קדיש, ואחר כך קורא תהלה לדוד וכו' ואומר קדיש, ומתפללין מוסף בלחש, ואחר כך מתפלל מוסף בקול רם כדרך שעושין שחרית, ואומר קדיש אחר תפלת מוסף, והעם נפטרין. ואין אומר קדושה ולא תחנונים אחר תפלת שחרית כשאר הימים, אלא אומר אותה קודם תפלת המנחה, כיצד קורא תהלה לדוד ואומר סדר היום ודברי תחנונים, ואומר קדיש ומתפללין מנחה וחוזר ומשמיע תפלת המנחה בקול רם ואומר קדיש, בראשי חדשים ובחולו של מועד אומר סדר היום קודם תפלת מוסף ובמוצאי שבת אומרים סדר היום גם אחר תפלת הערב ואומר קדיש, ואחר כך מבדיל ע"כ. וכבר נהגו העם לומר אחר תפלת ויהי נועם וסדר היום ואחר כך אומר קדיש שלם ואחר אומר ויתן לך ואומר קדיש.
שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן בשעה שהוא מתפלל והם שומעין ועונין אמן על כל ברכה וברכה והרי הם כמתפללין, בד"א במי שאינו יודע להתפלל, אבל היודע אינו יוצא ידי חובתו אלא בתפלת עצמו. בד"א בשאר ימות השנה אבל בראש השנה ויום הכפורים של יובל שליח צבור מוציא את היודע כשם שמוציא את שאינו יודע, מפני הן ברכות ארוכות ואין רוב היודעים אותן יכולין לכוין דעתם בהם כשליח צבור, לפיכך אם רצה היודע בשני ימים אלו לסמוך על תפלת צבור הרשות בידו, לר"ם. כתב הרי"ף עם שבשדות שהם אנוסין ואינם יכולין לבא לבית הכנסת בראש השנה וביום הכפורים שליח צבור מוציאן ידי חובתן, אבל העומדים בעיר אין שליח צבור מוציאן עד שיבואו לבית הכנסת וישמעו משליח צבור כל התפלה מתחלה ועד סוף, ע"כ. דבר זה אינו מבואר בלשון הר"ם, ויראה מדבריו שאינם יוצאים ידי חובתן אלא השומעים משליח צבור, ששליח צבור אינו מוציא בשאר ימות השנה את שאינו בקי ובראש השנה ויום הכפורים אפילו הבקי אלא בזמן ששומעין תפלתו מתחלה ועד סוף ועונין אמן על כל ברכה וברכה, וזה נראה עיקר. כתב הריא"ג שליח צבור הוא שנעשה שליח להוציא את שאינו בקי, אבל אחר אינו עושה שליח להוציא חברו ידי תפלה ואפילו אינו בקי. ויראה לי שמי שאינו בקי חברו מוציאו בין בק"ש בין בתפלה כדרך שאמרנו בברכת המזון [סופר מברך ובור] יוצא. יש מי שכתב שברכת יוצר אור הרי היא כברכת הנהנין שאם יצא אינו מוציא, ויראה לי שברכות אלו תקנום חכמים לפני ק"ש ולא משום הנאת האורה אלא להודות לבורא שברא וסדר המאורות, וראיה לדבר שהרי סומא פורס על שמע ומברך יוצר המאורות. וזה הכלל יראה לנו במצוה שאדם מוציא את חברו ובאותן שאינו מוציא. כל מצוה שהיא בעצמו של אדם כגון אכילת מצה שצוהו המקום לאכול, או תפילין שצוהו המקום להניחן, או לעשות ציצית בבגדו, או להתפלל שהיא עבודה שבלב. או לקרוא ק"ש ולקרוא בתורה וכיוצא בזה, דברים אלו אי אפשר לעשותן על ידי אחר, שלא יוכל אדם לומר אכול מצה בעבורי או התעטף בציצית או לבוש תפילין בעבורי. ובענין התפלה הבקי מוציא את שאינו בקי והוא שיתן לב לשמוע מה שהוא אומר. וכן בנטילת לולב ותקיעת שופר וכיוצא בזה לא יוכל אדם לפטור עצמו על ידי חברו אם לא יתקע או לא שמע התקיעה או לא נטל הלולב. אמנם קביעת מזוזה ועשיית מעקה וביעור חמץ וכיוצא בהן, זה אפשר להעשות על ידי שליח, שאין לנו בזה רק שתעשה המצוה על ידי מי שהוא.
